שבוע שעבר באה אליי מטופלת שלא ראיתי שנה (פלוס מינוס).
החודש האחרון היה לה קשה ועמוס במיוחד, היא חלתה והייתה מאושפזת חודש, השתחררה עם תרופות סטרואידים שגרמו לה להתנפח ועכשיו היא בחודשיים מחלה בבית.
היא התלוננה בעיקר על הזרועות והחיבור בין הכתף ליד- מאוד כואב לה להזיז אותם.
ולמה אני מספרת את ההקדמה הזו?
כי הגוף זוכר- הוא זוכר חוויות, אירועים וטראומות ומתנהג בהתאם.
מין פוסט טראומה כזו.
הגוף שלה, השרירים שלה כאילו אמרו לי "תקשיבי, אין לך מה להיכנס- אנחנו המגינים כאן, אנחנו שומרי הסף ולא ניתן לאף אחד לעבור"…
אז אמרו…
אני, במקום לעבוד חזק ומהר כדי לפרק הלכתי על שיטה שונה הפעם,
אחרי שקודם כל צעקתי עליה (ולמי שלא זוכר אני צועקת על המטופלים שלי- כתבתי על זה כמה וכמה פעמים) בחרתי לטפל בשיטה אחרת, רגועה ומרגיעה,כאילו אמרתי לשרירים, לגוף ולראש " אני לא כאן כדי להכאיב, אלא ההיפך, אני כאן כדי לעזור, בואו תנוחו קצת… תרדו מעמדת השמירה שלכם".
לא תאמינו מה קרה, לאט לאט הם הפכו לחמאה בין הידיים שלי, נרגעו, נשמו, התחמצנו.
ואחרי הרגיעה של הגוף באה הרגיעה וההתפרצות של הראש ולמשך חצי שעה לא הפסקנו לצחוק, היא התגלגלה מצחוק על המיטה ואני יחד איתה.
כל פרץ צחוק שיחרר עוד משהו מהחוויה הנוראית שהייתה לה, עוד אחד ועוד אחד ועוד אחד.
פשוט לא יכולנו להפסיק להקרע מצחוק אז אמרתי לה שזה גם טיפול בצחוק ויש כזה דבר, תבדקו אותי.
בסוף לפני שהיא הלכה – היא הסתכלה, חייכה ואמרה "אני מרגישה הרבה יותר טוב, אפילו הכתפיים והידיים שלי מרגישות הקלה"!
רוצים גם טיפול בצחוק?
תרימו טלפון ותקבעו.
ליהי.