לא מטפלת "רגילה"

אני לא מטפלת "רגילה"…
זה לא אומר שאני משוגעת אלא שאני לא תמיד הולכת לפי הכללים.
מה זה אומר אתם שואלים? ובכן…

אני יותר חזקה, ממש חזקה, מרוב המטפלות שיצא לכם להכיר,
אני לא מפחדת לגעת בכאב או להכאיב – כן אני לא אוהבת להכאיב אבל אם יש צורך או אפשרות כך אני עובדת- נוגעת ממש בכאב מה שגורם לכל מיני תגובות (לצעוק, לצחוק או לבכות- זה נע על הסקאלה הזו כשבד"כ זה צעקות).
אני יודעת בדיוק איפה ללחוץ, יודעת בדיוק איפה מתחיל הכאב- יש לי ראדר באצבעות או אולי רגישות מאוד גבוהה וזה מה שעוזר לי למצוא את הנקודות התפוסות ביותר, גם אם למטופל כואב במקום אחר, אני לא יכולה לומר לכם כמה פעמים שמעתי את המשפט "איך את יודעת בדיוק איפה ללחוץ" או "זה כאילו את מכירה את הגוף שלי בעל פה".

במידה וצריך אני עובדת מעבר לזמן הטיפול ש"קבוע" (יש עמיתים למקצוע שלא ממש מסכימים עם זה) עוד עשר דקות, עוד חצי שעה, פעם אפילו עשיתי טיפול משולב שנמשך שלוש שעות פשוט כי אני רוצה שתרגישו יותר טוב ובינינו התוספת תשלום לא באמת תגרום לי להיות מיליונרית, אבל העובדה שהצלחתי לעזור למישהו מסויים הקלה- עושה אותי יותר עשירה ומאושרת מכל דבר בעולם.

אני אוהבת לדבר, לשאול מה קורה עם המטופל/ת, מה מציק, מה עובר עליו/ה בחיים, נותנת להם את אפשרות השיתוף ואם צריך אני מעודדת, מייעצת, נותנת זווית ראייה אחרת על הדברים, או את הפרשנות שלי- זה לא אומר בהכרח שאני צודקת אבל' אפשרות השיתוף והדיבור מורידה לחץ וסטרס מהמערכת, קצת כמו טיפול פסיכולוגי בשכיבה, אחרי הכל, אני אוהבת לראות אותם קמים זורחים ממיטת הטיפולים.

אצלי המוזיקה היא שירים מוכרים (אם אני לא מדברת אני בד"כ מזמזת את השיר שמתנגן), הבנתי שלעבוד לצלילי פכפוך נחלים, ציוץ ציפורים, רעש גלים, או חליל, פשוט משעמם אותי ומוריד לי את האנרגיה לעבוד, אם מישהו רוצה יש לי את כל אלו ובמקרים מסויימים אני שמה להם את המנגינות הרגועות יותר, זה פחות העדפה שלי.