יש לך ילדים?

חצי שעה של טיפול גב הפחיתה משמעותית את המצב, אח"כ עבדתי עוד 20 דקות על הצוואר שהיה מאוד מאוד מאוד תפוס ונוקשה (שלחתי אותה לכירופרקט כי גם שם היו קנאקים ועם זה אני לא מתעסקת!).
ובכמה דקות האחרונות פינקתי אותה בעיסוי קרקפת ופנים שהרגיע את כל המערכת.
בסוף לחשתי ״תודה רבה״
והיא אמרה ״תודה רבה, את מדהימה״

מחוץ לחדר הטיפולים היא נראתה כמעט כמו חדשה, מחוייכת, זקופה וקיבלתי כזה חיבוק ממנה!

ואז היא שאלה…

יש לך ילדים?
לא…
אז כשיהיו לך תמיד תגעי בהם, תעשי להם ככה – עושה תנועות של עיסוי עם הידיים.
יש לך משהו בידיים!
ואני כמעט ובכיתי, מרוב אושר, הדמעות עמדו בקצה העין.
הלב שלי התרחב, הרגשתי את כל הנימים הכי קטנים בגוף מקבלים זרם של אנרגיה מטורפת.
והיא הוסיפה ואמרה ״את אוהבת את מה שאת עושה!״ (מסתבר שאתם מרגישים את זה, לא יודעת איך אבל זו עובדה)

ואני רוצה להוסיף נקודה משלי..
לפעמים השינוי הזה של שריר תחת הידיים שלי ממצב של תפיסות בלתי רגילה או נוקשות למצב של ריפיון, רוגע והתמסרות עוד במהלך הטיפול- מבחינתי הוא סוג של פלא, משהו מפעים, לפעמים גם משהו כיפי (הנה, הצלחתי באתגר), בד״כ אני מחייכת, כי אני מרוצה מהתוצאה,וגם מודה לשריר שהסכים להשתחרר.
ביום למחרת ראיתי אותה שוב, אכן הטיפול עזר אך לא מאה אחוז הצוואר היה עוד תפוס ומוגבל והיא בחרה ללכת הביתה ולנוח (שיבחתי אותה על כך ושוב הזכרתי לה ללכת לכירופרקט או אוסטאופט) כמו שאמרתי זה לא מאה אחוז הצלחה כי אני לא קוסמת אך השיפור בהחלט ניכר ואני שמחה על כך שיכולתי לתת הקלה למצבה.

ליהי.