"תודה רבה"….
ככה אני מסיימת כל טיפול.
שמה יד על כתף המטופל/ת ואומרת "תודה רבה" ואז בד"כ הם לא מבינים למה אמרתי את זה ואומרים "תודה לך!".
התודה שלי היא לא כי הם באו לטיפול, לא כי הם מוכנים לשלם על הטיפול וגם לא כי הם בוחרים לבוא שוב ושוב ושוב…
התודה שלי היא כי הם אפשרו לי לטפל בהם, לטפל בגוף הפיזי שלהם ולאפשר דרכו גם קצת ריפוי נפשי.
תבינו, מבחינתי הקליניקה היא מקום מקודש, ועצם זה שמטופל/ת מגיע/ה אליי לתוך המקום המקודש הזה ונותן/ת לי לעשות את העבודה שלי -לגעת ולטפל בגוף זה לא דבר שמובן מאליו.
מבחינתי אני זוכה כל פעם מחדש כשמישהו/י נשכב/ת על מיטת הטיפולים שלי.
אני מתייחסת לגוף ביראת קודש, זה לא פחד או חרדה ממנו או מהמטופל/ת זה יותר יראת כבוד לגוף, לשרירים, לטיפול.
וכל גוף מביא איתו משהו אחר לחדר הזה וכל פעם קורה משהו אחר.
אך בסופו של דבר קורה ריפוי.
התודה שלי היא שהם אפשרו לי לעזור להם, לטפל בהם, הם אפשרו לי להיות בתהליך הזה (לפעמים הוא פיזי ולפעמים הוא לגמרי רגשי),
הם הסכימו ואפשרו לי את כל הדבר הזה ולכן ההודיה שלי, כי זה לא מובן מאליו.
כל אחד ואחת מהם, העצימו אותי, עזרו לי לגדול ולהתפתח, עזרו לי להבין קצת יותר טוב, ללמוד עוד קצת עליהם, על אחרים, על הגוף וכל אחד ואחת מהם הוא עולם ומלואו.
תודה רבה לכם שאתם מאפשרים לי לטפל בכם,
ליהי