היא הגיעה אליי לטיפול בפסטיבל האחרון…
ואחרי היכרות וכמה שאלות קצרות היא אמרה:״ אני רוצה שבעיקר תעבדי לי על השכמות, הם מאוד תפוסות וגם, יש לי איזה נקודה בגב התחתון שכואבת, הייתי אתמול בסדנה ועשיתי תנועה לא נכונה״
היא עושה יוגה ובריאה.
יאללה… מתחילים… ?
היא שוכבת על המיטה, אני מתרכזת…
מניחה ידיים ומתחילה בנענוע קל, מעבירה את היד לאורך עמוד השדרה ומקשיבה…
מעבירה לאורך הרגליים ומקשיבה…
מקשיבה לשריר, למתח, להתכווצויות כדי לדעת איפה לתת דגש.
התחלתי בעיסוי לרגליים, לתת מגע והמשכתי למתיחות עם אחת ספציפית לגב התחתון והישבן.
המשכתי לגב ושם, הסיפור אחר….
שוב, מתחילה בבדיקה של צד אחד מול השני, זוקפים, שכמות, צוואר…
השכמות היו תפוסות ומכווצות, גב תחתון יחסית משוחרר חוץ מהנקודה שכואבת…
התחלתי בעיסוי עדין לגב ואז, התמקדתי בשכמות…
או אז, הסיפור רבותיי קיבל תפנית.
מכיוון שגמרתי ללמוד לא מזמן אורטופדיה רגשית אני מרשה לעצמי כשמרגישה לנכון להכניס את זה בטיפול… וזה היה אחד מהם.
התחלתי לעבוד ולא סתמתי את הפה ?
התחלתי בעדינות להבין מי היא ומה היא- קודם כל היא בן אדם…
התחלתי להסביר לה על מה השכמות שלה אומרות, ההבדלים בין הרצוי למצוי, מה קורה בפועל לעומת מה היא רוצה באמת, ואז שאלתי אותה…״מה את באמת רוצה? מה המאויים הגדולים ביותר שלך… והיא התחילה לבכות…
היא סיפרה שהיא ביישנית, ומופנמת, ואז שאלה ״את שומעת את זאתי ששרה?״ (היה באלאנס למופע של הערב) עניתי ״כן״ ואז היא אמרה שהחלום הכי גדול שלה הוא לשיר ולא סתם לשיר אלא שירה מקודשת, היא מפחדת, לא יודעת איך יגיבו, לא רוצה להתמודד כי זה מפחיד.
התחלתי לתת לה גישה חיובית ודרייב, שתשים את עצמה ראשונה, שלא תקשיב לאחרים ושתתעלם מרעשי רקע, אמרתי לה שמה שעוצר אותה זו רק היא בעצמה, ושהיא צריכה להתחיל לעשות עם זה משהו..אמרתי לה ״את יודעת אומרים תצעקו את החלומות שלכם- אז תצעקי!״
דיברנו המון כדי לנטרל את הפחדים, להעצים אותה ואת מי שהיא ולתת לה דרייב לעשייה.
הזמן שלנו נגמר מהר מידי אבל עשיתי את המירב (כך קיוויתי) בזמן המועט.
כשיצאתי, פגשתי את החברה שלה, לא ממש יכולתי להרחיב במילים אבל אמרתי לה שנתתי לה פוש, היא אמרה ״יופי, זה בדיוק מה שהיא הייתה צריכה״ החזרתי ״עשיתי כמה שיכולתי- בואי נקווה לטוב״.
היא יצאה זורחת (למרות ואולי בזכות הבכי) , הכאב בגב נעלם והכתפיים השתחררו.
היא נתנה לי כזה חיבוק.
ואז נזכרתי ששכחתי לעשות לה מתיחות (שכ״כ רציתי כי זה מאוד יעזור לגב) אז השכבתי אותה על הדשא ועשיתי לה קצת מתיחות…
היא הודתה לי כל-כך ונפרדנו.
בהמשך בין טיפולים נתקלתי שוב בחברה שלה והיא אמרה לי ״עשית עבודה מצויינת!״ הסתכלתי בחצי חיוך חצי פליאה ושאלתי ״כן?״ היא ענתה ״כן!״ שמחתי שמשהו חילחל, אחר כך גם ראיתי אותה… קופצת ומחייכת ״תראי, הגב כבר לא כואב לי״
בהמשך הערב אחרי הטיפולים ואחרי המקלחת (הכה מיוחלת באותו יום) חזרתי ואז ראיתי אותה…
היא קפצה אליי ואמרה ״שמעת?״ אמרתי לה ״מה?״ היא אמרה לי ״עליתי לשיר עם אורקה!!!!״ (זמרת מוכרת בסצנה)
קפצתי מהכיסא ונתתי לה כזה חיבוק! התרגשתי כל כך!
היא שהייתה באמצע היום כזו מפונמת וביישנית ולא העזה לצעוק את החלומות שלה..
עשתה את הצעד (מבחינתה צעד עצום-כמעט כמו ליפול לתהום) ועלתה לשיר עם אורקה, לעזאזאל היא ווינרית בנשמה!
היא סופר וומן! היא אדירה! עצומה! גדולה אחושילינג מהחיים!
המשכתי לצעוק עוד כמה דקות מהשוק, וכל הזמן אמרתי לה ״אני לא מאמינה, כל הכבוד לך!״
וואו זה היה עצום! לראות את השינוי הזה.
שמחתי לדעת שאני נתתי את הפוש לצעד הענק שלה, שהיה לי חלק בדבר הזה, קיוויתי שהיא תמשיך כך ותכבוש פסגות קטנות (או גדולות) אחת כל פעם.
ברגעים אלו הייתי בשלמות עם היקום ובהודיה ענקית לכל חלק שהביא אותי למפגש איתה, שיש לי את האפשרות לטפל באנשים לפעמים גם מבפנים, להיות בהודיה על האפשרות שניתנת לי כל פעם מחדש לאפשר ריפוי קטן, לגעת בנשמות, בסודות הכי כמוסים לפעמים, בפחדים הכי עמוקים, ולהניח זרע של תקווה כדי שביום מין הימים הוא יצמח….
הייתי בהודיה שבחרתי הכי מדוייק והכי נכון לי ותודה שלא בחרתי אחרת, כי אחרת- לא הייתי זוכה להתפעם מהדבר הזה כל פעם מחדש, להיות בהודיה מזוככת וטהורה על כך שניתנה לי האפשרות…
אני לא יכולה להסביר עד כמה זה נכנס לי לורידים ההרגשה הזו ומה שזה עושה לי…
ביום שלמחרת שוב נפגשנו והיא שוב ״השוויצה״ שהגב לא כואב, אוי היא הייתה כזו חמודה ?
היא קיבלה תקווה ובכך שקיבלה אחת, גם נתנה לי אחת חזרה.
ראיתי בה את התגלמות התקווה ובכך נתתי לעצמי תקווה לשינוי.
חיוך מרוח על פרצופי כשאני חושבת על הכל..
תודה לך… ולכם שאתם נותנים אפשרות לטפל, כל אחת ואחד מכם….