מעולם, מעולם!!! במהלך כל שנות עבודותיי כמטפלת, לא התיימרתי להיות רופאה ולאבחן כל מיני בעיות.
תמיד כשמגיע אליי מישהו עם בעיה שהוא לא בדק ונמשכת כבר זמן מה, אני מפצירה בו לגשת ולבדוק, אומרת שאם אין הטבה או יש שינוי לרעה (החרפה בכאבים, הגבלה בטווח התנועה וכו׳) הוא צריך לבדוק כי:
- חבל לסבול
- אני צריכה לדעת איך לטפל בבעיה או במקום אם בכלל לטפל בו- יש מצבים שלא נוגעים במקום.
תמיד אני מבקשת שיגשו לרופא ויחזרו אליי עם תשובות!
אני מבחינתי יכולה לזרוק מיליון השערות אבל לא באמת יודעת….
ל׳ סבלה מכאבים רציניים, נוקשות וגם הגבלה בטווח תנועה.
לפני כמה שנים (קרוב ל20 שנה) היא בדקה ונאמר לה שזו דלקת ומאז חיה איתה, לפעמים בשלום ולפעמים לא.
היא הגיעה בתדירות של כל שבועיים בערך לטיפול שלאחריו היה שיפור, אבל בכל פעם שהגיעה אליי שוב זה הרגיש כאילו לא עשיתי דבר- ממש מתסכל!
משהו הרגיש לי לא נכון בהשערה שזו דלקת בגלל המצב של השכמה ובגלל זה שאין שיפור למרות תדירות הטיפולים.
אחרי שראיתי שאין שיפור מהותי הפצרתי בה, פעם אחרי פעם, לגשת לרופא, לברר מה יש.
״לכי לבדוק, רק שנהיה בטוחות שאין כלום, שנשלול כל מיני השערות ונדע איך לטפל, מקס׳ לא יימצאו כלום!״
אחרי כמה חודשים של הפצרות ותיזכורים היא הלכה לבדוק וזו התשובה שקיבלה (תמונה בצד) ואני אומרת – איזה מזל שהיא הקשיבה לי ואכן הלכה להבדק, כי עכשיו היא מטופלת כמו שצריך גם ברפואה רגילה.