אוהבת בקרים ספונטניים ומאתגרים

הוא שלח הודעה בבוקר, הוא קם עם גב תפוס.
ביום שישי הוא העביר דירה וכבר הרגיש את הגב ״מדבר אליו״.
אתמול קם ועבד 3 שעות בגינה, בד״כ אין לי בעיה שיעבדו בגינה- זה תרפיה לנפש ומרגוע לראש, אך לא כשהגב מתריע על משהו…
הוא לא הקשיב לגוף ולכן קם תפוס היום.

כבר בכניסה ראיתי אותו הולך בקושי רב, מתקשה ללכת, מתקשה לעלות במדרגות..
השאיבת דיסק שעבר לפני כמה שנים בעקבות הפריצה כמעט ולא מפריעה לו מלבד מקרים כאלו.
הוא נשכב בזהירות ובאיטיות על המיטה.
ניסיתי להבין עם מה אני הולכת להתמודד, העברתי ידיים והבנתי- המצב לא פשוט בכלל, הגב התחתון תפוס מאוד מאוד ונוקשה.
הדלקתי את הערכה של האבנים החמות כדי שיהיה לי כלי נוסף להיעזר בו.

שוב, כמו ברוב המקרים האלו עבדתי שעה רק על הגב, הנעתי ממש בעדינות כי לא יכולתי מעבר לכך, והתחלתי בעיסוי, בהתחלה עיסוי עדין כדי לחמם את השריר ואז עיסוי עמוק כדי לפתור את הבעיה, בשילוב עם האבנים זה עבד נהדר- כמעט כמו קסם (אבל אין פה קסמים!).
כאב לו, שמעתי אותו מסתיר את הכאב, לא רציתי שהוא יסבול מעבר לנדרש כי אני לא מאמינה בזה, כאב עד איפה שהוא יכל להכיל ולא מעבר לכך – כי אין בזה צורך.

עבדתי ועיסיתי (עיסוי) את המקומות התפוסים, טיפלתי בנקודות הטריגר הבעייתיות, עבדתי על הישבן כי הייתה לו הקרנה לרגל, אחרי ש״פירקתי״ את המוקדים הבעייתיים עברתי עם אבנים חמות כדי להרגיע את המקום ולהזרים דם לאזור, לאחר כמה זמן כשהעברתי את היד יכולתי להרגיש איך השריר השתחרר, הוא כבר לא היה נוקשה כמו בהתחלה, יכולתי להעביר את היד ולהרגיש את השריר עצמו ולא ״אבן״ או ״בטון״ וחייכתי לעצמי בלב- כי באותו השלב ידעתי שאני עובדת כמו שצריך ושיש תמורה לכאבים שלו ולסבל שלו, באותו השנייה כבר ידעתי שכואב פחות ושהוא יקום יותר טוב ועדיין, כמו תמיד שאלתי: ״יותר טוב?״ ״פחות כואב?״ כי אני רוצה לוודא, כי אני רוצה שהמטופל ירגיש שיש הטבה.