אז מה למדתי השבוע?
שכמו שאני תמיד אומרת" העיקר הבריאות- כי בלעדיה אין כלום"…
אחרי שבועיים וחצי של מחלה (התקררות שהסתכבה עד כדי הגעה למיון- חשבתי שאני מתה כמה פעמים כבר), באמת שבלעדיה אין כלום.
הבנתי שלא משנה כמה נרצה באמת, אם הגוף הפיזי לא יכול לסחוב אותנו אז באמת שאין כלום כי גם הנפשי ממוטט ולא יכול לתפקד.
הבנתי גם שאין כמו החום והדאגה של ההורים, במיוחד ובעיקר כשאתה חולה.
הבנתי שצריך לתת לגוף זמן מנוחה ולא להאיץ בו (נוט טו מיי סלף- אל תכריחי את עצמך ללכת לעבוד במיוחד כשאת חולה!) גם הבנתי שזה ממש בסדר לבטל עבודה עם כל זה שאני עצמאית, כי אני חשובה יותר מכולם (סליחה על האגואיסטיות).
הבנתי כמה לאנשים אכפת מהמצב והם מבינים.
הבנתי שהרופאים לא תמיד יודעים מה הם עושים או אומרים, נהפוך הוא, לפעמים הם גורמים להחמרה במצב (במיוחד כשלא אומרים לך לא לערבב תרופות).
הבנתי שאני צריכה להקשיב לעצמי יותר כי אני יודעת הכי טוב מה עושה לגוף שלי לא טוב.
אני יודעת שאני עוד צריכה זמן לתת לגוף להתאושש- הוא ואני עברנו המון בשבועיים וחצי האלו, אנחנו עדיין מחלימים מה"טראומה" שקרתה, כי זו טראומה, ואם אני מכירה בכך או לא היא משפיעה על הפיזי וגם על הנפשי.
חוזרת לאט ובטוח לשגרה, שבוע טוב ושרק נהיה בריאים.
