הגעתי אליה בשלישי שעבר לטיפול,
במהלך הטיפול בעבודה על יד ימין היא קפצה, העברתי את היד שלי בעדינות על שלה והיא קפצה, כמעט וליטפתי אותה והיא צרחה מכאב.
אותה יד שהיא שברה לפני כמה חודשים ובגלל זה הייתה מושבתת.
אמרה שהיד ממש כואבת בכל מגע שהוא.
אותות האזהרה שלי מיד נכנסו לפעולה, כל האנטנות שלי צווחו- ידעתי שמשהו לא תקין.
״מחר את הולכת לרופא, זה לא תקין, משהו פה ממש לא בסדר״ כמעט וצרחתי עליה והיא ענתה ״בסדר״ מתחמק שכזה.
המשכתי לדבר איתה ואמרתי לה שהיא חייבת לטפל בעצמה ושמשהו ביד ממש לא בסדר אם זה ככה ושאני רק מלטפת את היד והיא צורחת מכאב, תשאלתי אותה וניסיתי להבין מה קרה, היא אמרה שסחבה שקיות ואחרי זה הכאב התחיל, ככה פתאום, ידעתי כבר שזו לא דלקת,
אמרתי לה שזה יכול להיות קרע בשריר או בגיד, אולי זיהום, אולי שבר אבל אני לא יכולה לדעת כי אני לא רופאה, אני רק יודעת שמשהו לא בסדר, ממש ממש לא בסדר ושהיא חייבת להיבדק.
״את הולכת לרופא ומעדכנת אותי!״ כמעט שצרחתי את זה.
המשכתי עוד להסביר ולהגיד למה זה חשוב, והיא רק ענתה בסדר מתחמק.
היא לא הלכה לרופא למחרת וגם לא ביום אחרי זה, היד המשיכה לכאוב.
עד שאתמול היא סימסה לי שהיא לא יכולה לסובב את היד….
״עכשיו למוקד!״ סימסתי בחזרה, ״את עוזבת הכל, כולל הילדים וטסה למוקד!״
נחשו מה? גילו לה קרע ברצועה… חבל שהיא חיכתה כל-כך הרבה בשביל לטפל בעצמה ולהקשיב לגוף, היא הולכת לרופא רק כשהכאב הוא ממש בלתי נסבל וזה לא בסדר.
מקווה שלא תהיה פעם הבאה ואם כן אז שתקשיב לי כי זו כבר פעם שנייה שאני מטיסה אותה למוקד והיא לא מקשיבה.
