איך שהזמן טס.

4 שנים אני מטפלת בקליניקה בקדימה.

בתאריך 27/02/17 עשיתי את המשמרת הראשונה שלי שם.

וואו איך שהזמן טס!

אני עוד זוכרת את ההתחלה.

זוכרת את מה שאמרה לי המטופלת שלי – רויטל, באותו היום כשנודע לי שמקום העבודה שלי סוגר את חדר הטיפולים… "ממוש, כשדלת נסגרת 20 דלתות אחרות נפתחות", וכמה שהיא צדקה!

והשבוע היא באה לסגור מעגל איתי בטיפול.

היוניברס זימן לנו את זה.

היום, טפו טפו, הקליניקה בקדימה מלאה שבועיים מראש.

אני עוד זוכרת את ההרגשה באותו היום של הבשורה, הרגשתי כאילו השמיים נופלים עליי, הייתי אבודה, מבולבלת, חסרת אונים אבל משם גדלתי, אלו היו כאבי גדילה מטורפים, אבל שווים את זה.

היום אני יכולה לומר שאספתי לי מטופלים שאני אתן את הנשמה בשבילם.

בזכותם, בזכותכם, אני כאן וגם בכרכור.

ההתחלה הייתה קשה, קצת מפוחדת ועם הזמן וביחד עם טיפול מתאים, התחלתי להאמין עוד ועוד בעצמי, המטרה שלי הייתה ברורה – לטפל.

לא חשבתי על יעד גדול ומרשים, פשוט כבשתי יעדים קטנים לאורך הדרך והופ, בלי לשים לב, עברו להם ארבע שנים, מה שאומר שיש לי מטופלים שאיתי כבר חמש או שש שנים.

וואו!!!

4 שנים,

אני אומרת את צמד המילים האלו ולא מאמינה.

בעיקר, כי בהתחלה לא האמנתי בעצמי.

תכלס, חשבתי שזה גדול עליי, האמת, זה לא כזה ביג דיל כמו שדמיינתי, זה הרבה יותר זורם, קליל, מהנה והכי חשוב – ללא מאמץ.

אז תודה.

תודה ל יוניברס שזימן לי את כל זה.

תודה לכם המטופלים שלי, שאתם ממשיכים וממשיכות לבחור בי שוב ושוב ושוב, זה לא מובן מאליו.

תודה שאני מאוהבת בעבודה שלי ותודה שיש לי כוח ובריאות לעשות אותה.

ובתכלס – אני ממש גאה בעצמי.

ליהי.