בתחילת השנה, נתתי לעצמי הבטחה.
הבטחה שהשנה הזו תהיה שנה של לימודים.
שבשנה הזו אני מתרכזת ומתמקדת לעלות כמה שיותר גבוה מבחינת לימודים.
בשביל הפן המקצועי ולא פחות חשוב בשביל הפן האישי ( וגםה FUN שבזה, כיף זו לגמרי המילה).
התגעגעתי לספסל הלימודים ממש.
עבדתי קשה ובמרץ ולא נחתי, ובנוסף לכל למדתי.
למדתי עוד ועוד ועוד.
לאיזה רגע או שניים היה נדמה לי שכל החיים שלי זה עבודה ולימודים וזה באמת מה שהיה.
השנה הזו הכל כמעט זז לצד והתמקדתי במקצועיות, בידע, בלדעת כמה שיותר.
לקחתי כמה קורסים שכל אחד מהם מעלה את רמת המקצועיות, החדות, הידע מהקורס הקודם.
וואי כמה שנהנתי!!! אני ממש אוהבת ללמוד ולהעמיק במקצוע שלי, ממש.
והנה עכשיו, נכון לרגע הזה, נגמרו לי כל הקורסים, טוב גם השנה תיכף נגמרת.
ואני ממש מרוגשת ומתרגשת שעמדתי ביעד הכל כך חשוב שהצבתי לי, אני לא מאמינה שאני אומרת את זה!
הרף היה ממש גבוה ולדעת שעמדתי בו וזה גרם לי לקפוץ עוד כמה מדרגות מבחינה מקצועית, מרגש וגורם לגאווה.
בעשר אצבעותיי עשיתי זאת, וכמה גאווה יש בי והחזה ממש נפוח.
עבדתי קשה בשביל לעמוד איפה שאני נמצאת היום ועשיתי את זה.
עשיתי את זה.
פא@#$@ג עשיתי את זה.
שימו לב 
אני לא אוסטאופטית או כירופרקטית.
לזה צריך ללמוד הרבה הרבה יותר זמן/ שנים.