יום הולדת 30.

כי השבוע הייתה אצלי מטופלת שחגגה יום הולדת 42 ובאה מאוד עמוסה בראש.

עשתה מין חשבון נפש לפני היומולדת ובמהלכו.

סוג של "חיינו לאן" – מה השגתי, מה ההצלחות שלי, כמה הגוף עייף, זה שאנחנו לא נהיים צעירים, תחושה של חצי רגל בקבר.

כשהיא אמרה לי את זה ישר עלתה לי ליהי של לפני 11 שנים, הסיטואציה שתארתי לכם מעלה.

יותר מזה, כשהיא אמרה לי את זה, אפילו לא רציתי לשמוע או להיות שם, עלתה לי תחושת כעס על " איך את מעזה להגיד את זה?" "איך זה בכלל יוצא לך מהפה?"

אני שמתמודדת עם בעיות העיניים שלי, שנדמה שאני הופכת עולמות, לא רציתי לשמוע, לא רציתי לחזור לקורבנות שלי ולמקום שממנו יצאתי.

דיברנו, היא סיפרה שיש לה את זה ואת זה ואת זה, ובין השאר יש לה אסתמה של העור שהחריפה בחודש האחרון וזה מחלה גנטית ואין מה לעשות עם זה.

אמרתי לה שהחיים קשים מספיק אז למה היא מקשה על עצמה עוד?!

רציתי שהיא תדע שאין דבר כזה בלתי אפשרי, שהכל בר שיפור או בר שינוי גם מחלה גנטית, שיתפתי אותה במה שיש לי ואמרתי לה שאם אני מצליחה לייצר שינוי כנגד כל מה שאומרים לי אז השינוי לא בא מהגוף הפיזי, הוא יותר גבוה… הוא מהתודעה שלנו, מהנפש שלנו.

נכון, לא הכל תותים וקצפת בחיים האלו, יש ימים או תקופות קשות מאוד אבל רוב הזמן החיים בסדר, אפילו בסדר גמור! שלי לפחות.

היום אני יכולה לומר בגאווה ובענווה שאני מתמודדת איתם לא רע.

נכון, לפעמים זה מרגיש כאילו אני רק נאבקת לקחת את הנשימה הבאה או מתרכזת איך לעבור את היום, לפעמים זה מרגיש כאילו מישהו שומט לי את הקרקע מתחת לרגליים ואני צוללת מטה לתהום.

אבל…

אני כן יכולה לומר שבזכות טיפולים שאני מקבלת באופן קבוע (תודה דורית!) אני יותר יציבה וחזקה, אני יודעת לפרוק אצל אנשים שמדוייקים לי (יש לי רשימה) אנשים שאוהבים, מכילים ותומכים בי, החברים הטובים והנהדרים שלי שאני אוהבת אותם.

המשפחה שלי שתומכת ולא מרפה..

אני יודעת שבעקבות רשת הבטחון הזו, שלקח לי הרבה זמן לייצר, אני נופלת הרבה פחות! אין ספק שהיא עוזרת לי מאוד.

בזכות זה, בזכותה, גם אם אני נופלת אז זה לא לאורך זמן, זה לתקופה יותר קצרה.

בזכות זה אני נופלת פחות חזק, פחות כואב, צוללת פחות עמוק מפעם, מקבלת פחות כאפות.

בזכות זה התהומות שלי כבר לא כאלו עמוקים, כבר לא כאלו חשוכים.

למדתי להתנהל איתם, למדתי למנן אותם, אולי למדתי, איך לחיות ביחד איתן, לצידן, לתת להם את המקום כשהן רוצות להשמיע את הקול.

כי כל אחד בעולם סוחב משהו , אין אדם בעולם שאין לו תיק או צרה שהוא סוחב איתו, תאמינו לי אני יודעת ממקור ראשון.

גם האנשים שנראים הכי HAPPY HAPPY- JOY JOY.

גם להם יש צרות, הם רק לא מספרים.

החוכמה היא לדעת להתמקד בדברים הטובים והחיוביים, לדעת להסתכל על חצי הכוס המלאה, לדעת להסתכל על השפע ולא על החוסר.

על כל הטוב ולא על כל הרע, רע תמיד יש ותמיד יהיה אבל להתמקד בו הופך אותו ליותר רע, להתמקד בו לא מקדם אותנו לשום דבר, רק נותן לו יותר מקום וגורם לנו להרגיש יותר קטנים.

והאמת שעכשיו כשאני כותבת את זה זה מרגיש נפלא לראות ולהבין את הדרך שעברתי בשנים האחרונות.

להבין שאני יותר חזקה בגלל ולמרות כל הקשיים, האתגרים והמכשולים.

בזכות כל אלו למדתי איך להרים את עצמי מכל תחתית או תהום שאני נמצאת בה.

זה מרגיש נפלא לראות את הדרך שעברתי.

כמה גדלתי, התפקחתי, למדתי והשכלתי מכל אבן או מכשול שהיו לי בדרך.

אני יכולה לומר שאני סומכת על עצמי יותר, על הגוף שלי, על הנשמה שלי ועל היוניברס הזה שתמיד מביא לי את מה שאני צריכה, גם אם זה מאתגר לגמרי לפעמים.

אולי הפוסט הזה הוא בשבילי אבל אני בטוחה שיהיו רבים מכם שימצאו את עצמם בתוך המילים הכתובות כאן.

תהיו נחמדים לעצמכם, תאהבו את עצמכם ותדברו אל עצמכם הרבה יותר יפה, אחרי הכל זה האדם שאתם נמצאים איתו הכי הרבה בקשר

מקדישה לכל אחד ואחת מכם אם השיר הבא – עופו על החיים כי אנחנו חיים בגלגול הזה ואי אפשר לדעת מה יקרה בו או מתי הוא ייגמר.

"נכון שהרחוב בחוץ קצת משוגע

זה ג'ונגל מסוכן ומאיים

וגם כשהוא ייתן לך מכה ועוד מכה

את חזקה כמו לביאה ואת תדעי להילחם

את חזקה ואת תדעי להילחם

לכי עכשיו לזרוח כמו שמש

יש לך כנפיים תעופי רחוק

לכי עכשיו בלי פחד, ואם זה יכאב קצת

מנגינה שכתבתי תחזיק לך ת'יד"