כשהלב מתרחב

אחות ליבי Meytall Es הזמינה אותי לתת טיפול לא' אצלה בבית.

לפני שעה גמרתי את הטיפול, א' לא משחרר שליטה, תמיד בקונטרול, תמיד עם היד על הדופק.

לא היה לו פשוט אבל בסוף הוא הצליח להרפות ולהתמסר לי לידיים, תוך כדי העיסוי הרגשתי אותו נמס לתוך המיטה, נהיה לי חמאה בידיים.

ככל שאני חושבת על זה יותר אני יותר מתרגשת מזה.

לקחתי ממנו את השליטה, הסברתי לו יפה יפה כדי שיבין שאני פה על הפיקוד והוא רק צריך לעשות מה שאומרים לו… לנשום ולשחרר.

לא נפגשנו מעולם, זה היה הטיפול הראשון שלנו, והוא הצליח לשחרר כמעט את רוב השליטה במהלך הטיפול ובסוף הוא בכלל ריחף לו קצת בעולמות אחרים.

מיטל מידי פעם נכנסה, עם האנרגיות שלה והעוצמות שלה והשאירה שובל של אבקת פיות אחריה

כל הדרך הביתה בנסיעה חשבתי על זה, כמה עוצמה הייתה במרחב הזה, כמה דיוק, כמה בטחון שלי בעיסוי ודרך זה בטחון שלו בי, כמה אני ומיטל מסונכרנות ומדויקות אחת עם השנייה, אין לי ממש איך להסביר- מי שמבין מבין.

זה פשוט מרחיב לי את הלב, אני פשוט מרוגשת כל כך עד כדי כך שבא לי לבכות.

למה לבכות? מאושר!!!

זה לא הדם שזורם, זו אנרגיה, אהבה, משהו שפורט לי על כל תא ותא ואומר לי "כל הכבוד על מה שהצלחת לעשות היום".

כמה עוצמה, כמה קסמים, במיוחד בגלל שמיטל הייתה שם ופיזרה קצת אבקה לכל עבר

איזה הודיה ענקית יש לי כלפי היקום הזה ששולח לי את כל הפלאים האלו והדיוקים האלו- שלי ושל מיטל, שלי ושל המטופלים, שלי עם העבודה.

אני פשוט מאושרת עד כדי כך שבא לי לבכות.

ככה אני נכנסת לשבת שלי.

כמעט שבת שלום,

שלכם- ליהי

*הטיפול היה אתמול (חמישי) ואחרי שהגעתי הביתה ולא הפסקתי למלמל לעצמי "וואו" ולהרגיש שאני אוטוטו בוכה, החלטתי שאני רוצה להעלות על הכתב את התחושות שלי- הפוסט נכתב ב23:00.