גאוות יחידה.

זה סיפור על דרך שהתחיל בצעד והפך ליעד, למטרה.

סיפור על בחורה צעירה שחלמה וחלמה ולא הפסיקה כל הדרך אל המטרה.

בשקט שלה, בנחישות שלה, עשתה כל תימרון, עבדה כל הזמן, כדי להגיע ליעד הנכסף.

ועכשיו בלי התחכמויות…

תמיד חלמתי על קיר מלא בתעודות, מאז שהתחלתי לעבוד בעיסוק שלי.

אף פעם זה לא הספיק לי, רציתי עוד ועוד ועוד.

כל תעודה כזו על הקיר זה עוד ידע שנכנס לקופסה, עוד כלי לארגז כלים, עוד חוכמה שתצא (ויוצאת) דרך הידיים והלב.

כל פעם שאמרו לי "יואו, כמה תעודות יש לך" (15 תלויות, ספרתי ) תמיד השבתי "באמת!? זה לא מספיק!" בנחרצות.

הרי ידע, ככל שיש יותר ממנו זה יותר טוב, ידע זה כוח.

אצלי, הלימודים הם חמצן לנשמה, אוויר לנשימה, זה בגדר חובה ללמוד להתפתח ולהשכיל, גם בחיים האישיים.

והנה, השנה הזו, קפצתי כמה מדרגות קדימה ולמעלה, על כך יש לי להודות למנטור והמורה המדהים שימי בק, שהיה שם ברגעים טובים ומוצלחים וגם בכאלו שפחות, כדי לעודד ולתת זווית ראייה אחרת, שונה, ולדחוף קדימה עוד קצת, בלי להתייאש ממני, גם אם אני התייאשתי והייתי מתוסכלת.

שימי, שיש לו קורסי עומק מדהימים ואיכותיים למטפלים.

אני מודה גם לכל המורים שהיו לי בכל השנים האלו, מכל אחד שאבתי ולקחתי משהו.

שלא ויתרתי גם כשהיה קשה,

שלא הפסקתי לחלום אף פעם והגעתי בזכות זה לשמיים ונגעתי בהרבה מאוד כוכבים,

שיכולתי לממן לעצמי את הלימודים גם בזמנים לא הכי הכי,

שלמרות הכל ניסיתי, עשיתי וניצחתי. אני עדיין מנצחת.

שתמיד הצבתי לעצמי מטרות, גם אם הן קטנות, וכבשתי אותן עם חיוך.

שהתמדתי בדרך שלי, שהתמדתי להאמין בעצמי, שהתמדתי לחתור למה שאני רוצה ולראות את התמונה הגדולה.

שלא הפסקתי להאמין בעצמי, וכן, היו רגעי משבר ושבירה, היו רגעים של חוסר אמון, חוסר ביטחון – לא הכל סוגה בשושנים, אבל למרות הכל המשכתי להאמין בתוך תוכי שלכל זה יש מטרה גדולה יותר, טובה יותר, עצומה יותר.

המשכתי להאמין שאני יכולה ואני מסוגלת.

המשכתי לרקום חלומות והתמדתי להגשים אותם.

והנה, אתמול, תליתי את כל התעודות שלי, טוב, יש עוד אחת שלא תלויה…

וכשסיימתי לתלות את האחרונה ולקחתי כמה צעדים אחורה כדי לבדוק איך יצא, התרגשתי מאוד.

התרגשתי לראות את הקיר שלי כמעט מלא בתעודות, הקיר הזה שהוא גאווה בעיניי, הקיר הזה שמסמל כל כך הרבה מעבר לתעודות תלויות.

הוא מסמל אותי ואת הדרך שלי, את המקום שאליו הגעתי.

בא לי לבכות מהתרגשות, ממש.

בתמונות – הקיר שלי לפני ואחרי