אתם חשובים לי

אכפת לי…

לפעמים יותר מידי, לפחות ככה אני מרגישה.
נדמה לי שאכפת לי קצת יותר ממטפלים אחרים..
ממי אכפת לי? מכם, המטופלים שלי… אכפת לי שתרגישו טוב!!!

כל כך אכפת לי עד שלפעמים אני מתעצבנת, או כועסת עליהם.
כל כך אכפת לי שאני שומרת על קשר גם אחרי שעות העבודה, מתעניינת, שואלת, בודקת, מבקשת שיעדכנו.
נותנת טיפים ועצות או כל מיני הוראות ועצות להמשך טיפול בבית.
מעבירה קבצים של מדיטציה אקטיבית כדי שיהיה להם קל יותר ביום יום.
כזו אני- אכפתית.

מבחינתי אם מטופל יוצא מהטיפול כלעומת שבא, אם אין הטבה או שיפור- לא עשיתי את העבודה שלי, כי העבודה שלי היא לטפל.
אם אני מרגישה שריר תפוס או נוקשות במפרק, או אם משהו לא מוצא חן לי באצבעות (כי יש להם תבונה משלהם והם ישר משדרות לי למוח) אני צריכה לעבוד… הרי לשם כך התכנסנו.
לפעמים, אני לא צריכה את התבונה של האצבעות, מספיק לי להקשיב לקול שלהם, לנשימות או לנשמה של המטופל, לפעמים רק מספיק לראות אותם נכנסים בדלת…
ואני לא יכולה לספור את כמות הפעמים שהיה לי כבד בגלל שהיה להם כבד, איך שהם נשכבו על המיטה והנחתי ידיים משהו בי זעק, הרגשתי אותם כאילו זו אני ודיברתי, שאלתי, ניסיתי להבין מה הם סוחבים שכ"כ כבד להם ולי "מה את/ה סוחב/ת?"… והם מספרים בשקט, לפעמים בדמעות, הם מסבירים מה ואיך, כמה ולמה.

ואני מקשיבה, מכילה ואחר כך מנסה לשפוך קצת אור, לתת לתמונה להתבהר, לתת עוד זווית, לפעמים להושיט להם יד ולב ולומר "אני כאן" "אני איתך"…לתת עיצה או נקודת מבט אחרת, חיובית יותר ובעיקר, לחבק אנרגטית כמו לומר "הנה בוא/י תנוח/י קצת כאן, תשאיר/י את הסופה הזו פה בחדר, ותצא/י יותר קל/ה".
כי המיטה שלי היא קצת גם כמו ספה של פסיכולוג והכי אני אוהבת את המשפט "מה שקורה בחדר טיפולים (ונאמר בו) נשאר בו", אני מרשה למטופלים שלי לפרוק ולהתפרק כי אני יודעת שאני שם בכדי לאסוף את כל החתיכות ולהחזיר אותם למקום, כי אם אני מפרקת- אני מרכיבה חזרה- פנימית וחיצונית…

אכפת לי אם יש הרעה במצב, הגופני והנפשי, אכפת לי שרע לכם בכל דרך, אכפת לי כי הלב שלי, מובא דרך הידיים שלי וכ"כ כואב לו שכואב לכם.
אכפת לי אם קר מידי או חם מידי בחדר, אם המוזיקה בסדר, אם האור מפריע וכל דבר אחר שיכול להפריע להם להירגע…

אין לי דרך להסביר או איך להסביר אחרת או בכלל למה אני ככה, אני רק יודעת שאני ככה, אולי, יכול להיות שאני בכלל סופר רגישה ומכאן נובע שאכפת לי מאוד.

ואני מנסה להבין אם אכפת לי או לא אכפת לי שאכפת לי כל כך אבל זה המצב כרגע ואני משתדלת לקבל גם אותו.
אני רק יכולה לומר שאני מביאה את הלב שלי לטיפול- וזה עושה את כל ההבדל.

מצטערת אם יצא קצת מבלבל, ניסיתי להסביר הכי טוב שאני יכולה..
בתמונות-אני -עובדת (מאוד מתרכזת)- בעצימת עיניים כדי להקשיב לגוף יותר טוב

השארת תגובה