טיפולים בשבת.

אני נוסעת לנתניה, למקום שאני מכירה כל כך, מאז שהייתי ילדה.

זה המקרה היחיד בו אני עובדת בשבת ושוברת את כל הגבולות הברורים שלי.

אני פותחת מיטת טיפולים שנמצאת שם ועושה שני טיפולים, אחד אחרי השני.

ובמי אני מטפלת?

כן, אני יודעת שחלק ירימו גבה ואני אפילו יודעת שרוב המטפלים לא מטפלים בקרובי משפחה, כל אחד מסיבותיו שלו.

לי? לי זה נראה ברור מאליו, הרי מי עוד יטפל בקרובים לי מלבדי?

למה אני צריכה לשלוח את ההורים למטפל/ת אחר/ת כשאני יכולה לעשות את אותו הדבר אם לא יותר? וביננו, זה חתיכת טיפול לא רע גם בשבילי

אני מטפלת בכל המשפחה שלי (הורים + אחים) ואני לא מוצאת בזה שום דבר רע, להיפך, הם גם מקבלים הנחת חבר

יכול להיות שאני עוף מוזר בין המטפלים, אבל זה מה שעושה אותי מיוחדת, העובדה שאני יכולה לטפל בבני משפחה ולא לעשות מזה כזה סיפור זה ועוד כמה דברים

מעל לשנתיים אני מטפלת בהם בעיסוי, וזה עובד לא רע, אמא שלי הייתה מגיעה לקליניקה בקדימה, אבל לאחרונה אני מלאה שלושה שבועות קדימה, אז זה הסידור שיצא, ותאמינו לי זה win – win situation.

מי שמכיר את ההורים שלי יודע, אבא עוזר לי עם כל מיני עצים חיתוכים, והכי חשוב מכין סלומון מתובל בשמן וחמוצים סוף! ואמא?! אמא אחראית לעשות לי טוב בבטן וזה לא כזה קשה לה, או שאני פשוט קלה מידי אבל היי, אוכל של אמא אל תשפטו!

אז בשבת האחרונה היה מזג אויר נהדר ובמקום לטפל בחדר הרגיל, הוצאתי את מיטת הטיפול לשמש ושם טיפלתי, בשביל לגוון קצת.

היה פשוט נהדר וכיפי!