לפעמים כדאי ללכת בניגוד "לשכל הישר"

בניגוד ל"שכל ולהיגיון", בשנייה אחת פשוט החלטתי שכן ושילמתי מראש על כל הקורס.

ברגע.

בכמעט שבריר שנייה.

שלא אתחרט.

עשיתי את זה בניגוד לכל הפחדים שלי, בניגוד לכל התירוצים שמצאתי וחשבתי עליהם.

במחשבה של "מה שיהיה -יהיה".

גם כי ידעתי שהקורס הזה מתמלא מהר מאוד וגם כי חיכיתי לקורס הזה שנתיים! שנתיים!!

נרשמתי לקורס הזה כשהקורונה פרצה בעולם, סביבות מרץ 2020.

בגלל הקורונה הוא נדחה (המרצים הם מלונדון) ורק עכשיו חזר.

ממש התאכזבתי שהוא נדחה, לקחתי את זה קשה.

גם זה, אולי, היה חלק קריטי בהחלטה שלי להירשם ולשלם מראש.

בנוסף ללימודי השלמה שאני כבר לומדת בתל אביב.

כשאני חושבת על זה וכותבת את זה אני יכולה לומר שאני בחורה חרוצה!

מה שעזר לי לשבור את הפחד או לעבור אותו היה להסתכל לו בעיניים ולפרק אותו לחלקים, לראות מה באמת מפחיד אותי, מה שנקרא – "להסתכל לו בלבן של העיניים".

זה לא היה הכסף – כי היה לי מספיק זמן "להתאושש" כלכלית.

זה לא היה בגלל שזה לימודים – כי חיכיתי להם ואני אוהבת ללמוד.

זה היה כי לא אעבוד – כי זה מקפיץ אותי מדרגה מהיכן שאני נמצאת.

זה היה כי לקחתי שבוע הפסקה, לעצמי, ולא עבדתי.

שבוע שלם לעצמי וזה מה שהיה לי מפחיד, איזה מצחיק זה במחשבה לאחור.

אחרי שניטרלתי אותו, לא באמת היה לי ממה לפחד.

תנו לי לומר לכם- כמה שאני שמחה שניטרלתי אותו ושהלכתי ללמוד!

וואו כמה שנהניתי בקורס, איזה קפיצת מדרגה זה, איזה שדרוג!

בסוף כל יום הייתי נפעמת, נרגשת, שמחה ומלאת ידע חדש כך שהעיניים שלי נצצו וחייכתי מבפנים.

בירכתי על ההחלטה הזו והאומץ לעשות את זה.

זה לא מובן מאליו ללמוד כמעט כל השנה ועוד להיות מסוגלת לממן את זה וגם לעבוד מספיק והכל ביחד (ותודה למאיה שהאירה את עיניי בנושא ואמרה לי את זה, בזכותה נפל האסימון).

זה היה מתסכל לעיתים כי לא הצלחתי למרות שממש ניסיתי והתאמצתי, תסכול שהגיע עד לכדי בכי כי הצבתי לעצמי רף ציפיות גבוה מידי ולא עמדתי בו.

זה היה מתיש כי נסעתי לתל השומר הלוך חזור כל יום, והפקקים – אלוהים אדירים!

זה היה קשוח כי קמתי בחמש וחצי שש, לא השעות שלי ובטח לא היה לי את הזמן בוקר שלי שאני כה אוהבת.

זה היה מאתגר כי הקורס כולו התנהל באנגלית, לא שפת האם שלי, בכל זאת ועם כל הכבוד לאמא שלי , הצלחתי להבין 95% (אם לא יותר) ממה שעובר ואת החומר הנלמד.

אבל…

זה היה משתלם! כל התסכול הקושי, האתגרים וכל מה שהיה בינהם או איתם, הכל היה משתלם.

בסופו של דבר ממש נהניתי ורכשתי עוד כמה כלים טיפולים ועוד 2 תעודות חדשות (כמה גאווה יש בי).

לומר לכם שזה היה קל -פחחח כל כך לא!

להגיד לכם שאני יכולה לטפל רק בזה – לא, להגיד לכם שאני שולטת – ממש לא, אני צריכה לתרגל, לתרגל, לתרגל.

וככל שמתרגלים יותר- ככה זה נהיה יותר קל.

כבר התחלתי לתרגל וזה כבר יותר קל ממה שהיה ביום הראשון.

אני אוהבת לקפוץ מדרגה, אני צריכה אתגרים כי אז אני מבינה שאני מסוגלת ליותר ממה שחשבתי, על אף ולמרות כל הקשיים והתסכולים שבדרך, אז הנה קפצתי, עכשיו אני צריכה להישאר בה ולבחון אותה עד שארגיש שאני בטוחה ומוכנה למדרגה הבאה.

אתם מוזמנים לבוא לעיסוי ועל הדרך גם אתרגל עליכם אני מבטיחה לנסות ולעשות כמיטב יכולתי