אני?!
אני, טיפוס שאומר את האמת, תמיד!
כמה שהיא קשה, כואבת, לא נעימה ולפעמים גם לא לטובתי.
זה לא שאני מנסה לפגוע חלילה, אני רוצה להבהיר או להסביר משהו ואנסה לעשות את זה בצורה מכבדת ונעימה גם אם האמת לא הכי יפה.
אני יודעת שבעולם של היום, זה "נחשב" לא שיווקי לומר את האמת, כי זה לגרום למטופלים לא לבוא או לא לקנות את המוצר.
אבל מה אם אין להם צורך במוצר שלי אלא במוצר אחר ואני יודעת את זה?
קיבלתי לפני זמן מה מטופל חדש שסבל מכאבי תופת שמקרינים ליד שמאל, חוסר יכולת לישון, כל תנועה הייתה מלווה בכאב.
טיפלתי בו – הכי טוב שאני יודעת ויכולה.
ואכן – העבודה שעשיתי הייתה נפלאה! סופר מעולה! רק מה? היא לא פתרה את הכאב…
הסברתי לו שאני מבחינתי עשיתי את הכל ואם אין שיפור אז זה כנראה לא שריר ואני לא המטפלת המדוייקת עבורו.
המלצתי לו לחכות לתוצאות הסיטי לדעת מה יהיה בהמשך וממה הכאבים נובעים וגם אמרתי לו שאולי כדאי לו לשקול כירופרקט או אוסטאופת, בהתאם לתוצאות הסיטי שיגיעו.
על פניו – לא מכרתי לו את המוצר שלי כשהייתי יכולה "להרוויח" עליו עוד כסף, אממה… ההגינות שלי, היושרה שלי, האמינות שלי – לא נתנו לי ומבחינתי אין מקום לויכוח.
מטופל אחר שלי שלח לי הודעה ורצה להתייעץ על טיפולים.
מסתבר שגילו לו בלט דיסק וכואב לו.
הוא מטופל בדיקור סיני ורצה לדעת אם יש טעם שנקבע.
הייתי ישרה ואמרתי לו את האמת – שבמצב כזה, כירופרקט או אוסטאופת יכולים לעזור לו יותר ואולי לסדר את עמוד השדרה, ואם כרגע הוא מטופל בדיקור סיני אז באמת שאין טעם לבוא אליי ושהוא עושה מה שהוא יכול בשביל לטפל בעצמו.
נכון, הייתי יכולה לומר לו לבוא, פשוט, לא ראיתי שום צורך.
אני חושבת שזה היה המעשה הנכון לעשות.
יתרה מזה – הוא ממש הודה לי על ההגינות הזו.
זו שאין פה הרבה אצלנו, לצערי.
אני חושבת שזו אחת מהחוזקות שלי, אחת מהגדולות שלי.
לומר את האמת ולהיות אמיתית, הגונה וישרה, גם אם זה "פוגע" בי.
אני רואה ויודעת שאנשים מעריכים את זה.
אני מרגישה חובה לעשות את זה קודם כל בשבילי – כדי להישאר אנושית וטובה ודבר שני בשביל המטופלים, כדי לא להוליך אותם שולל.
אם אני לא יודעת משהו – אני אומרת.
אם אני לא יכולה או לא מסוגלת לטפל – אני מבהירה.
יש לי מטופלים שיודעים שאני רק פלסטר, שאין לי ממש מה לעשות חוץ מלהקל עליהם קצת את הכאב ועדיין, הם בוחרים להגיע.
יש תיאום ציפיות של שני הצדדים.
אני חושבת שזו לא בושה להגיד – "זה מעל ליכולות שלי" או "אני לא יכולה לעזור לך" להיפך, זה אחת המעלות הטובות שיש לי, להבין שאין לי עוד כלים בארסנל ושאולי יש מישהו אחר שמתאים יותר לתפקיד.
הכל אצלי פתוח, הכל אצלי על "על השולחן", מדובר.
אני לא רוצה שהמטופל ייצא ממני וייתהה מה היה עכשיו ומה יקרה בעתיד וכמה זמן זה ייקח.
ולכן אם אני לא יודעת, לא יכולה או לא מסוגלת אני אומרת וממליצה על סוג טיפול אחר, הכל כדי שיהיה למטופל יותר טוב.
כדי שתהיה לו הקלה.
כדי שהוא יוכל לחיות בלי כאבים או עם כמה שפחות כאבים.
נכון, זו אולי לא דרך הגישה העיסקית הכי נכונה, אבל היא הכי נכונה לי ואני ישנה ממש טוב בלילה עם הידיעה הזו.
יש המון שרלטנים ורמאים בשוק היום, בכל תחום, ואם מישהו לא מתאים לו שיגידו לו את האמת, ובינינו, מי אוהב בכלל שמשקרים לו, הוא לא יגיע אליי.
אני יודעת שאני מסוגלת לטפל בהרבה בעיות, אני מדוייקת, יש לי תבונה באצבעות ורגישות על ואני יודעת לשאול את השאלות הנכונות ולדייק.
אני מקצועית ויודעת את העבודה, ואם יש משהו שהוא גדול עליי – למדתי לשחרר.
כי עם כל זה שאני אלופה במה שאני עושה, לפעמים, יש טיפול יותר מדוייק, נכון ומתאים עבור המטופל וזה ממש בסדר.
אני מעדיפה להיות ישרה, כנה ואמיתית מאשר לשקר את הבן אדם שנמצא מולי, כי
כזו אני – טיפוס שתמיד אומר את האמת.
והנה, תמונה שלי מדייקת ומדוייקת 